(16/05/1914 – 23/01/2002) ( כ אייר תרע”ד – י שבט תשס”ב )

נולדה בפולין באחוזה חקלאית שנוהלה על ידי אביה, יוסף ואמה רבקה.
ילדות מאושרת ביערות ובכרי הדשא והשדות בכפר הפולני. בת 13 החלה ללמוד בסמינר למורות. הצטרפה ל”שומר הצעיר” בזכות סטודנט שגייס אותה ואחר כך הפך לבעלה, אלעזר.
בגיל 20 הגיעה לארץ ישראל באוניה.
מראשית בגרותה ועד יומה האחרון ממש, הקדישה צילה את חייה לדאגה ולחינוך לבריאות הגוף. זה לא היה עבורה רק מקצוע, אלא תמצית החיים. עם השנים השקיעה את עצמה, נוסף לפעילויותיה הקודמות, בקיום ובניהול מועדון למבוגרים, במפגשים בצוותא, בהקשבה הדדית ובהרחבת אופקים, כחלק ממהות החיים הבריאים, במלוא המרץ שלה.
ישנה אמרה ישנה במסורת היהודית כי “רק צדיקים זוכים למות מות נשיקה”. אין זאת כי כל מעשיה במהלך חייה זיכו והכתירו אותה בזכות הצדקת.
יצירת המחול הראשונה שהכינה בקיבוץ הייתה לכבוד הולדת הבת הראשונה של הקיבוץ (יעל, בתם של אברהם ומלכה דווידזון). זאת הייתה הכוריאוגרפיה “משחקי ילדים” לפי סימפוניה של מוצרט. התחילו החזרות אך ההופעה לא התקיימה בשל פרוץ המאורעות. 50 שנה חיכה מחול זה עד שהועלה על הבמה.
צילה נישאה לאלעזר אונגר ולהם שני בנים: ארנון ויואב ונכדים.