(09/07/1919 – 29/12/1999) ( – כ טבת תש”ס )

ישראל נולד בעיר צ’נסטוחוב, פולין כצעיר הבנים במשפחה. בגיל מוקדם, כילד, כבר חש והטמיע מלחמת קיום מהי כאשר אבי המשפחה, יהודי חרדי, עזב את הבית והותיר אם ציונית – ליברלית עם ארבעת ילדיה. בגיל 11 כבר היה חניך בתנועת “השומר הצעיר”, מזדנב בעקבות אחיו הגדולים. הבית היה פתוח לכל דכפין אך ההגשמה נדחתה בעשור בשל המלחמה. כאן מתחיל סיפור הישרדות יוצא דופן. כחוט השני עוברת לאורך כל התקופה נאמנותו לתנועה. בתום המלחמה יצא ישראל חזרה לפולין והיה בין ה”אסיאתים” הראשונים שארגנו את ה”בריחה” – היציאה ממזרח אירופה בכיוון לארץ ישראל. בין הראשונים עבר ישראל את הגבול לרומניה ושם היה שותף פעיל ויוזם ל”חטיבת שרידי מזרח אירופה” מייסודו של אבא קובנר. לאחר זאת עבר ישראל לאיטליה שם ניהל בית ילדים פליטי שואה שהיו בדרכם ארצה.
ישראל כתב ספר זיכרונות אישי “בדרכים ובגבולות” בו הוא מספר על צעיר יהודי מפולין הנמלט לליטא מאימת הנאצים. מליטא הוא ממשיך במנוסה ובנדודיו מגיע לתוככי ברית המועצות ונקלע לעולמן המוסלמי המיוחד של תורכמניה וקאזחסטן. עם תום המלחמה הוא חוזר לפולין ואז מתחיל למלא את תפקידו האחראי כמנהיגם של פליטים ועקורים העושים את דרכם לארץ ישראל.
ביולי 1947 הגיע ישראל יחד עם אשתו, חדווה ותינוקת ראשונה, לקיבוץ. ישראל לקח על עצמו חלק במלחמת העצמאות ולאחר מכן השתלב בענפי המשק ובתפקידי כלכלה בקיבוץ: ריכוז משק וגזברות. בהיותו מנהל המחלקה הטכנית במשביר המרכזי פגש ישראל את אריך הולצר ז”ל, בעל עסק ללולים מבוקרים. לימים נוצרו בין ישראל למשפחת הולצר יחסי ידידות קרובים והמשפחה הנציחה את זכר בנה במפעלים ובאתרים רבים בקיבוץ, כל זאת בהפקתו של ישראל.
לאחר עבודתו במשביר המרכזי עבר כמנכ”ל לחברת כימאוויר וניהל את המחלקה הטכנית. לקראת סוף שנות ה- 70 חלה ישראל בדלקת פרקים ולמרות הכאבים העזים המשיך לבנות ולפתח את הקיבוץ: מרכז הולצר, הגשר הצהוב, שיפוץ בית התרבות וחדר האוכל ובמזרח – מפעל חדש לקיבוץ “נירעותק”.
ישראל השאיר אחריו שלושה ילדים ונכדים רבים ואהובים.
יהי זכרו ברוך!