(04/10/1913 – 02/08/1988) ( כג תשרי תרע”ג – יט תשמ”ח )

סלה ברקאי נולדה בשנת 1912 בעיר רישא, גליציה, פולין, להוריה אידה וישראל טרום. סלה היתה השנייה בין חמש בנות המשפחה. הוריה עסקו במסחר ומצבם הכלכלי היה בינוני. הבית היה ציוני דתי ואביה היה מראשי “המזרחי” בעיר. אולם המצב חייב את הבנות לעזור להורים.
סלה סיימה את ביה”ס העממי ולאחר מכן עברה לבי”ס מקצועי למלאכה לבנות. שפת ההוראה היתה פולנית. היא ביקרה גם בשיעורים לעברית וליהדות שאורגנו ע”י “תרבות”.
סלה היתה חברה בתנועת הנשים הכלל ציונית “שולמית” אך חיש מהר הצטרפו כל הבנות לתנועת “השומר הצעיר” (1925), התנועה הגדולה ביותר ברישא. בבית לא הסכימו לכך, אך לבסוף אבא שוכנע על שום שהיה שם חינוך ציוני. סלה השתתפה בהדרכה ובגיל 17 יצאה ל”מושבת מנהלים”. היא היתה אמורה להיכנס לגימנסיה אך ויתרה כי שאפה לצאת להכשרה ולעלות ארצה. בשנת 1930 יצאה להכשרה מקצועית בלבוב שם המשיכה ללמוד ולעבוד בתפירה. כאן הצטרפה לקיבוץ עלייה “מסד” שהיה קשור לקיבוץ תל עמל בארץ. בפלוגת לבוב שימשה גם כמזכירה. כשחזרה מההכשרה המשיכה לעזור להורים.
כבר אז נוצר הקשר בינה לבין משה גולדוונדר, בעלה לעתיד והם עלו ביחד ארצה. בשנת 1935 הגיעו לקיבוץ תל עמל שרובו שכן אז בקיבוץ בית אלפא. הקיבוץ היה מפוזר בפלוגות מקרית חיים עד ג’בול (בדרך לקיבוץ גשר). סלה הצטרפה לפלוגת העבודה בקרית חיים ועבדה במשק בית כשכירה בחיפה ואחר כך בפלוגת מרחביה. המאורע הגדול בחיי הקיבוץ היה העלייה על הקרקע בחומה ומגדל בעמק בית שאן. סלה אמנם לא יכלה להשתתף בעלייה זו אך שמחה שמשה היה בין מקימי ההתיישבות החדשה.
סלה עבדה בשרותים ובמשך הזמן, עם בוא חברות הנוער לקיבוץ, שימשה כמטפלת בחברות הנוער “אייל” ו”תומר” במשך תשע שנים וקשרים הדוקים נשארו לה עם החניכים.
בשנת 1939 נולדה בתה הבכורה, אפרת, למשוש לב ההורים אך ביוני 1945 נפטר משה מהרעלה של בעלי חיים בהיותו רכז ענף הלול והוא רק בן 34 שנים. סלה היתה בחודש התשיעי במות משה ובנם, שאול, נולד ביום השלושים לפטירתו.
במשך הזמן התקשרה סלה לזלמן ברקאי שהיה לבעל מסור, אב לילדים וסבא לנכדים.
סלה היתה פעילה בקיבוץ ושימשה רכזת ו. בריאות במשך ארבע קדנציות, מחסנאית ילדים, ריכוז ו. מינויים וועדת דירות. עד ימיה האחרונים עבדה במתפרה כבעלת מקצוע בתפירה.
סלה זכתה לנישואי אפרת עם שאול זיו ולנישואי שאול עם שרה שני ורוותה נחת מששת נכדיה, ערנית ומלאת מרץ עד יומה האחרון.
סלה נפטרה מהתקף לב פתאומי והובאה למנוחות באדמת תל עמל.
יהי זכרה ברוך!