(05/05/1920 – 22/10/2013) ( – יח חשון תשע”ד )

ירחמיאל נולד בשנת 1920 בעיר מיר, שהייתה מפורסמת בישיבה הגדולה שבה. הוא גדל בבית מסורתי, חמישה בנים ובת אחת, האב סנדלר והאם עקרת בית. בגיל 3 התחיל ללמוד ב”חדר” ולמד קריאה מספר התפילה. בבית גרו עוד כ- 10 בחורי ישיבה לשם הגדלת הפרנסה.

בעיירה היתה פעילות של תנועות נוער וביניהן גם השומר הצעיר. אל תנועה זו הצטרף ירחמיאל בגיל 14 למרות התנגדות ההורים. בהכשרה לפני העלייה לארץ הוא למד נגרות. אך בשנת 1939 והוא בן 19 פרצה המלחמה והוא לא הספיק לעלות ארצה.

עם כניסת הרוסים יצא ירחמיאל לווילנה. עד 1941 הוא היה יחד עם עוד 45 בחורים מ”השומר הצעיר” בליטא. במהלך השנים נותק הקשר עם בני המשפחה. עם כניסת רוסיה למלחמה ברח עם עוד כמה חברים לקולחוז, עמוק בתוך רוסיה. הרעב היה גדול וכך גם הקדחת והטיפוס.

בשנת 1943 גויס לצבא הרוסי, ערק והמשיך לעבוד כדי לשרוד. במשפט הצבאי שנערך לו הוא קיבל מאסר על תנאי לשנה וב- 1944 גויס שנית ונשלח לאימונים. ירחמיאל נפצע בבטן ובגב באחת מהפצצות הגרמנים והובא לבית חולים. לאחר החלמתו הוצב כקשר ביחידת טנקים. לאחר פציעה נוספת ועם סיום המלחמה חזר לעיירת הולדתו שהייתה הרוסה כולה וללא יהודים. כל יהודי העיירה כולל הוריו נרצחו.

ירחמיאל התחיל לפעול באחד ממרכזי השומר הצעיר כרכז עלייה. בסוף שנת 1946 החליט לעזוב את גרמניה והגיע לאיטליה, שם חיכה יחד עם מאות רבות של עולים לעלייה.

עם התקרב ה”גיגית” לחופי הארץ תפסו אותה הבריטים והעבירו את נוסעיה לקפריסין, שם הוא נפגש עם נפתלי גולומב ועם חלק מהחברים שכבר היו בארץ.

בראשית 1947 הגיע ירחמיאל לתל עמל. הוא התחיל לעבוד בנגרייה ובעבודות דחופות אחרות.

את יוכה הכיר ירחמיאל בחו”ל אבל בקיבוץ העמיקה היכרותם ובשנת 1948 הם התחתנו.