זלוטניצקי אהרון

(20/03/1920 – 14/05/1964) ( א ניסן תר”פ – ג סיון תשכ”ד )

אהרון נולד בעיירה וולקוביסק, פולין, כצעיר הבנים למשפחה ענפה. עסקי הוריו נפגעו בתקופת המשבר הכלכלי ואהרון נאלץ לעזוב את בית הספר ולעזור להוריו בפרנסת המשפחה. מגיל 14 החל לעבוד במלאכה, תחילה במלאכת המברשות ואחר כך בזגגות ובעץ.
משחר נעוריו השתייך לקן השוה”צ בעירו וב- 1937 היה בין ראשוני קן זה שיצאו להכשרה בסלונים “במבחן”, שם עבד בטחנות קמח ובמנסרות. בסלונים גם עשה צעדים ראשונים בלימוד מקצוע הרפת, שהיה לו לעזר ברבות הימים בתל עמל.
בקיץ 1939 עזב את סלונים ועבר לראדום. כאן הצטרף לחברי קיבוץ “בחזית” וחיש מהר התמזג בחברה.
כשפרצה מלחמת העולם והחברים יצאו לדרך הנדודים הארוכה שארכה 9 שנים (19484-1939) יצא עמם והיה לאחד הנאמנים והמסורים שבהם. עם כולם עבר את התחנות: “ריכוז וילנא” ופוניבז’. כשהחלה מלחמת רוסיה – גרמניה נדד למרחבי אסיה התיכונה, שם התבלט כאחד האנשים היקרים ביותר שידעו לעמוד בכבוד במבחני העתים. בעיירה ג’ומה (ע”י סמרקנד) עבד בכותנה וזכה לשבחים רבים ממנהלי העבודה. כאן גם חלה קשות ונתקף בטיפוס.
דרכי החתירה לארץ ישראל אילצוהו יחד עם חבריו לעזוב את המקום ולעבור לסמרקנד. אף שם התגלה כאדם למופת בגישתו האנושית והחברית. שם גם בא בברית המשפחה.
עם תום המלחמה חזר אהרן לפולין ונענה מיד לקריאת התנועה. הוא נרתם בעול ההדרכה של קיבוץ-הכשרה בקאטוביץ ונתחבב על חניכיו וידידיו.
ביוני 1946 יצא עם חניכיו לדרך שתחנתה הסופית היתה ארץ ישראל. במעבר הגבול, עקב תקלה, נאלץ להיפרד מחניכיו והוא עצמו נשאר להמשיך בהדרכה בברנאו, אוסטריה. לאחר מכן יצא לבלגיה להדריך קבוצת יוצאי התנועה מהונגריה.
בפסח 1947 הגיע למרסיי ומשם באניית מעפילים “תיאודור הרצל” לחיפה. אהרן היה אחד מפעילי ההתנגדות לבריטים וכידוע הסתיים מאבק זה בגירוש לקפריסין.
בפברואר נולדה בקפריסין בתו הראשונה ולא היה גבול לשמחה ולאושר. לפני פרוץ מלחמת השחרור יצא לארץ, תורו הוקדם בשל היותו אב, וכך הגיע בפברואר 1946 לשערי קיבוץ תל עמל, ביתו.
בתל עמל הקים ועבד כל שנותיו בענף הבקר. אהרן נפטר מהתקף לב והשאיר אחריו את אשתו ושני ילדיו. יהי זכרו ברוך!

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן