(31/12/1908 – 11/10/1988) ( ז טבת תרס”ט – ל תשרי תשמ”ט )

נורברט נולד בעיר לבוב, גליציה, פולין, בן יחיד להוריו. אביו היה מכונאי ואמו היתה זמרת אופרה והיתה שרה בבית כנסת רפורמי. בן שנה עבר נורברט עם משפחתו לבודפשט. הוא גדל שם עד גיל 12. עם פרוץ מהפכת “בלה קון” נאלצה המשפחה לחזור לפולין.
נורברט היה חבר באגודת הספורט “דרור” ועסק הרבה בשיט סירות מפרש וקאיקים, סקי ושחייה. עם גמר ביה”ס היסודי עבר לביה”ס התיכון המקצועי במגמת מכניקה. בן 15 הצטרף לשומר הצעיר והשתתף בכל הפעולות. בגיל 18 יצא להכשרה, אך בינתיים פרצה מלה”ע השנייה. עם כניסת הגרמנים ללבוב, הוא ברך אל מעבר לגבול הרוסי, נפל בשבי הרוסים ויחד עם שבויים פולנים עבד במכרות הברזל בתנאים קשים ביותר. כעבור כמה חודשים הועבר לסיביר, שם עבד בהנחת פסי רכבת בקור של 40 מעלות מתחת לאפס. עם כניסת הרוסים למלחמה נגד הגרמנים שוחררו השבויים הפולנים וגויסו לצבא אנדרס, הצבא הפולני הגולה.
בשנת 1942 בתוך מסע של צבא אנדרס למזרח (דרך פרס ועירק) למצרים, כסיוע לצבא הבריטי, בעוברו בארץ ישראל, ערק נורברט עם עוד חיילים ונשאר בארץ. כחבר השוה”צ הגיע לקיבוץ תל עמל, כאן הכיר חברים מלבוב והחליט להצטרף.
כעבור זמן מה נישא לבונקה והם בנו את ביתם בקיבוץ יחד עם שלוש בנותיהם.
עבודתו הראשונה של נורברט היתה בחקלאות, בקציר בקומביין. אחר כך עבר למדגה, שימש אופה במאפיית הקיבוץ, חשמלאי ולבסוף עבד במפעל מתכת. בכל עבודותיו גילה יכולת מקצועית גבוהה ואחריות רבה.
מחלתו ומגבלותיו המוטוריות גרמו לו צער רב. עם הזמן נקלט בעבודה בנול אורגים ויצר שטיחים קטנים, חזרה אליו הרגשת היצירה והשייכות. בתקופות שונות בחייו היה נורברט פעיל בתרבות בקיבוץ. הוא אהב מאוד ילדים והיה לו חוש הומור מיוחד שלא מש ממנו. בביתו עסק באמנות פיסול וציור והאזנה למוזיקה. נורברט היה אב מסור לבנותיו וסב אהוב על כל נכדיו. שנה, שנה היו מתאספים כולם לחוג את יום הולדתו בליל הסילבסטר, אך לקראת יום הולדתו השמונים הוא לא זכה לחוג אותו. הוא נפטר למחרת והובא למנוחות באדמת תל עמל.
יהי זכרו ברוך!