מוזר זכריה

(19/01/1914 – 02/02/2004) ( כא טבת תרע”ד – י שבט תשס”ד )

זכריה נולד בעיירה יגלניצה ליד העיר צ’ורטקוב, מזרח גליציה, פולין. אביו עבד בדואר והמשפחה התגוררה בבית קומתיים בנוי לבנים ברחוב היפה בעיר. המשפחה לא היתה דתית אלא שומרת מסורת.
עם פרוץ מלה”ע הראשונה ברחה כל המשפחה מהבית יחד עם זכריה הקטן. בתוך המלחמה (1918) המשפחה חזרה לביתה וזכריה התחיל ללמוד ב”חדר”. בהיותו בן שש המשפחה עברה לצ’ורטקוב ושם החל ללמוד בבי”ס פולני בעיר.
בן 10 הצטרף לקן “השומר הצעיר”. בקן דיברו רק עברית וזכריה למד מהר מאוד את השפה. שם דיברו על ארץ ישראל, תולדות הציונות וסוציאליזם.
עם גמר ביה”ס העממי ההורים רצו שימשיך ללמוד בגימנסיה. בבחינת הקבלה לגימנסיה כתב זכריה בעבודת הגמר על הסופר הפולני שנקביץ’ – שהוא שייך למעמד האצילים המושחת ובגלל חיי השקר והזיוף שלה, פולין איבדה את עצמאותה. ההנהלה קראה לאביו וטענה שהוא קומוניסט ולכן לא קיבלה אותו ללימודים.
זכריה התרכז בחיי הקן השומרי. בשנת 1929, בן 15 יצא להשתלמות מדריכים והחל להדריך בהצלחה רבה בקן. במקביל למד חשמלאות לאכזבת הוריו. בגיל 17 כבר היה ראש קן. לא פעם נעצר על ידי המשטרה בגלל שהשתייך לשומר הצעיר (קומוניסטים).
אחר כך יצא להכשרה ולפלוגת “מסד” שבה היו גם שנקה, פנקה, מילק ואחרים. במאי 1933 חזר להדריך בקן השומר הצעיר בטרנופול ושוב נעצר ע”י המשטרה שהאשימה אותו בפעילות קומוניסטית.
בשנת 1933 החל להתכונן לעלייה, אסף את הכסף הנדרש ולהשגת אישור עלייה התחתן פיקטיבית עם גיזה שדחתה שוב ושוב את תאריך עלייתה. כאשר סוף, סוף רצתה לעלות ארצה, נפטר אביו של זכריה והפעם הוא ביקש לדחות את העלייה. לבסוף, ב- 1935 נפרד מאמו ועלה ארצה היישר לבית אלפא, לקיבוצו, תל עמל.
כאן נפגש שנית עם שנקה והם החליטו להיכנס למגורים באוהל משותף. כעבור זמן קצר נכנסה שנקה להריון. זאת היתה תקופה של עבודה קשה בתנאים קשים מאוד מהבוקר עד הלילה: סלילת כביש שאטה – עפולה, מחצבת עין חרוד, בנייה במושב מרחביה, חפירת יסודות וייצור רעפים. כשהיתה שנקה בשלבי ההריון המתקדמים, חזר זכריה לבית אלפא והחל לעבוד במאפייה.
בינתיים המשיכו ההכנות לעלייה על הקרקע. שבוע לאחר העלייה, נולדה נועה, הבת הראשונה שנולדה בתוך המשק.
בתקופה זו הפך זכריה לנוטר, נשבע אמונים למלך האנגלי וקיבל נשקל לגלי. כל בוקר היו מלווים שיירות יוצאים מבית אלפא לעבודה.
מאוחר יותר שיתף אותו מילק, ידידו, בהקמת ענף הדייג בקיבוץ וזכריה הצטרף בהתלהבות ליוזמה. במקביל המשיך לעסוק בענייני ביטחון ואף יצא לקורס מ”כים בהדרכת יגאל ידין.
זכריה מילא תפקידים שונים בקיבוץ. לאחר הולדת התאומים, אמיר ורעיה, המשפחה עברה לגור בצריף.
כשהסתיימה מלה”ע נודע לו כי כל משפחתו: אמו, אחותו ושני אחיו, נספו בשואה. לאחר המלחמה גם הגיעו לקיבוץ שני אחיה של שנקה: צבי וחילק.
במלחמת השחרור עבד זכריה במדגה והיה במשמר האזרחי. ב- 1948 נולדה יעל ושלוש שנים לאחר מכן הם עברו למגורי שיכון הקבע.
לאחר 24 שנות עבודה בדייג נאלץ זכריה לפרוש במצוות הרופאים ולמרות חוסר רצון בולט, עבר לעבוד בהנהלת חשבונות.
שנקה נפטרה בשנת 1973 ומאז חילק זכריה את זמנו בין העבודה ובין המשפחה שהלכה והתרחבה. נולדו 13 נכדים, רובם בקיבוץ. אחר כך הגיע גם תור הנינים.
ואז קפצה עליו הזקנה בבת אחת והוא עבר להתגורר בבית הבריאות, שם זכה לטיפול מסור עד יומו האחרון.
יהי זכרו ברוך!

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן