(09/10/1919 – 31/08/2011) ( טו תשרי תר”פ – ב אלול תשע”א )

רוז’ה נולדה ב- 10 בספטמבר 1918 להוריה יצחק ומרים פיקסל. במשפחה היו שישה ילדים. מכל המשפחה נותרו בחיים רק האח הצעיר ורוז’ה. רוז’ה נולדה בעיירה לא הרחק מצ’נסטוחוב. לאב הייתה נגריה לרהיטים הילדים, כיבדו את מסורת ההורים. הפרנסה הייתה סבירה.

בעיר הייתה אנטישמיות, רוז’ה בעלת השיער הבהיר סבלה פחות. היו פרעות בעיר ופוגרומים.

בבית הספר למדה רוז’ה עם ישראל פדרמן (לעתיד בעלה) וסלושה. בבית דיברו יידיש ומעט פולנית, לקן “השומר צעיר” היא נכנסה בכיתות האחרונות של בית הספר בהשפעת חניכי התנועה בכיתה. בבית הייתה קופסת קרן קיימת לישראל. בהתחלה ההורים התנגדו לתנועת השומר הצעיר ואחר כך השלימו עם זה.

לאחר סיום בית הספר רוז’ה למדה תפירה אצל תופרת במשך שנה שלמה ללא שכר. למרות התנגדות הוריה יצאה להכשרה בשנת 1939. כבר בהכשרה ישראל ורוז’ה היו חברים.

ביום שישי, השכם בבוקר, ב – 1 בספטמבר 1939 פלשו צבאות גרמניה הנאצית לפולין, בימים הראשונים של המלחמה עוד עבדנו כרגיל, תושבי העיר נקראו לחפור תעלות מגן. ביום רביעי, ביום השישי לפרוץ המלחמה הופיעו אווירונים שהפציצו בתים בקרבת מקום. את העיר צ’נסטוחוב הנאצים כבשו יומיים אחרי הפלישה. ההנהגה הראשית בוורשה הוציאה הוראה לכל קיבוצי ההכשרה שבאזורי הסכנה לכיבוש ע”י הנאצים, לנטוש את הקיבוצים, על החברים להגיע בכל דרך שהיא, למזרח פולין לעיר רובנו ומשם לווילנה. הדרך היתה הרת סכנות וקשה מאוד.

חברי קיבוץ “בחזית” עברו לעיר פוניבייז’. כאשר פרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה ב – 22 ביוני 1941 רוז’ה וחבריה יצאו לדרך נדודים חדשה, לגבול ברית המועצות. לאחר מעבר הגבול התרכזו רוב החברים בדרום מזרח רוסיה, בסמרקנד. רובם מצאו מקומות עבודה בבתי חרושת שונים. רוז’ה וחברותיה עבדו בביח”ר לתפירת מדים לצבא הסובייטי.

כשישראל (פדרמן) הגיע לצ’רז’וי הוא הלך עם רוז’ה לראש העיר, גלאדקובסקי ואמרו לו כי הם נשואים ולכן מבקשים ממנו לרשום אותו ולאפשר להם להיות יחד. בסוף שנת 1944, ככל שהתקדם הצבא הסובייטי והתקבלו אשרות חזרה לפולין, החלה רוז’ה לחזור לפולין. בסתיו 1945 עלו ישראל ורוז’ה על מסלול “הבריחה” בדרכם ארצה. דרך ארצות שונות באירופה הגיעו לבארי, איטליה כדי לעלות על אניית מעפילים. בעיירה לה-ספציה עלו לספינות המעפילים “דב הוז” ו”אליהו גולומב” לא לפני שפרצו יחד עם עוד 1200 הפליטים בשביתת רעב. בזכות שביתת הרעב נתנו להם האנגלים אישורי עלייה.

ביוני 1946 הגיעו רוז’ה וישראל לתל עמל. נולדו להם שתי בנות: מירי ומיכל, נכדים ונינים.

רוז’ה פדרמן – נפטרה ממחלה וזקנה בקיבוץ ניר דוד ב- 1/09/2011.