(24/04/1913 – 18/04/1970) ( יז ניסן תרע”ג – יב ניסן תש”ל )

יעקב נולד בעיירה קלצ’ב הסמוכה לבידגושץ במערב פולין, ערב פרוץ מלה”ע הראשונה.
שנותיו הראשונות היו באווירת מלחמה. אביו היה בעל מקצוע מעולה במסגרות ובפחחות. בגמר המלחמה לא ידעה משפחת קרונר מנוח. הם סבלו מרדיפות אנטישמיות. יעקב שייך לדור שגדל בין שתי מלחמות עולם בהן הושמד כשליש מהעם היהודי. הוא למד בביה”ס העממי בעירו. בן 12 הצטרף לתנועת “השומר הצעיר” בעיר מגוריו והפך לאחר מראשיה, בעל אופי של מנהיג, מדריך מכוון, דמות הדבקה ברעיונותיה. יעקב אהב מאוד לקרוא ספרים, בעיקר ספרות טובה ורצינית. כדוגמה לאחרים עזב את בית הוריו ויצא להכשרה לקיבוץ “לשחרור” בגרודנו, הרחק ממשפחתו. הוא נאלץ להתגייס לצבא הפולני. בזמן שירותו הצבאי נפטרו הוריו ועם שחרורו עבר עם אחותו לגור בבדגושץ’, שם עבד בביח”ר לאופנים ופרנס בכבוד את אחותו ואת בנה.
עם פרוץ מלה”ע השנייה שוב גויס ליחידת מילואים של הצבא ולחם נגד הצבא הגרמני שפלש לפולין. הוא נפצע בקרב ליד סקנביצה על הגנת עיר הבירה, וארשה. על קביים נדד ימים ולילות והצליח לחצות את הנהר ‘בוג’ עד שהגיע לביאליסטוק שם אושפז שנית עקב פצעיו שטרם הגלידו. בביה”ח הכיר את סוניה שהיתה לרעיתו. יעקב התגייס לצבא האדום ואשתו סוניה, בחודשי הריונה האחרים נדדה בדרכים לא דרכים לעומק השטח הרוסי עד להרי אורל. בדרך ילדה את בתם הבכורה. כך היו מנותקים זה מזה עד 1944.
יעקב נפצע פעם שנייה ולאחר פציעתו זו שוחרר מהצבא, הצליח לגלות את מקום משפחתו והצטרף אליה. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לפולין והתיישבה זמנית בוולדנבורג, שלזיה תחתית, שם נולד בנם השני. מסיבה זו לא יכלו להצטרף לזרם היהודים שעזבו את פולין בדרכי “הבריחה”.
רק בשנת 1950 הם הצליחו לעלות ארצה ונקלטו במעברה במחנה דוב על הכרמל. בשנת 1952 עזבה המשפחה את חיפה ועברה לתל ירוחם – ישוב חדש שצץ על מפת ארץ ישראל. לאחר מכן עברה המשפחה לקיבוץ תל יוסף בעקבות מדריכו של יעקב, שלמה תמיר ומשם, לאחר שלוש שנים הגשים יעקב את חלומו לעבור לקיבוץ של השומר הצעיר, ניר דוד (תל עמל).
במקום זה ראה יעקב את הגשמת כל חלומותיו ושאיפותיו וכשחייו התחילו להתנהל על מי מנוחות, נדם ליבו לעד וגופו נטמן למרגלות הגלבוע ברגבי האדמה שהיתה כה אהובה עליו.
יהי זכרו ברוך!