(24/08/1942 – 17/04/2021) ( יא אלול תש”ב – כג ניסן תש”פ )

אפריל 17/4/2020

הדסה יקרה, אני רוצה לומר לך תודה, תודה גדולה על היותך את אשה אמיצה, אשה עם חזון, בעלת אג’נדה, תמיד אמרת את דעתך ומשנתך! ולא פחדת, מה יגידו, איך יקבלו, קל זה לא היה, לאורך הדרך היו קשיים וחוויות לא קלות, לא תמיד הסביבה ידעה לקבל את דרכך ולהכיל את עמדתך ואמונת אבל את לא וויתרת והיית נאמנה לאמת שלך.

הסתכלתי עליך בהתפעמות והתפעלות… אהבתי לשמוע אותך מדברת על היצירות שלך, על התהליך, המחשבות, הכוונות והביצוע, כל תקופה והנושא שלה, כל תקופה והסיפור שלה, הצבעים, כלי העבודה והתוצאות. היית נדיבה בהסברים ובשיתוף.

תודה לך הדסה, שהיית כאן בשבילי בתחילת דרכי כיוצרת.

תודה לך הדסה, לך ולסיגל על התמיכה, הפרגון, האהבה, הרוח הטובה, ההשראה והשותפות.

תודה שדחפת אותי להציג, לצאת לעולם, ליצור, להיות ולחיות אחרת.

תודה שאהבת את הצילומים שלי, תמיד היה לך מה לומר, על הקומפוזיציה, הצבעים והנושא.

הבית שלך היה תמיד פתוח עבורי, בית ססגוני, כמוך, עמוס צבעים חמים, אהבה ויצירה,

וכך גם היה הלב שלך…

בצער רב, אני אומרת לך שלום

אתי חן ברייר

את השיר של דודו פלמה מכפר הנשיא פגשתי לפני כשנה כשאמא שלי האהובה, כרמלה נפטרה, פניתי לדודו ובקשתי לערוך מספר שינויים בשיר והוא הסכים, כשהדסה נפטרה, השיר מיד עלה בראשי והוא כל כך מתאים לנסיבות המצערות של לכתה של הדסה היפה, שהייתה חלק בלתי נפרד מנוף הקיבוץ, האסי והגלבוע והוא הנוף היה חלק בלתי נפרד מיצירותיה שיישארו איתנו לעד.