(14/08/1913 – 21/08/2003) ( יא אב תרע”ג – כג אב תשס”ג )

מדברי יעלי:
אימא שלי יקרה,
“ויש הנותנים את כל המעט אשר להם – הם המאמינים בחיים, הם מלח הארץ וטנאם מלא תמיד”, משפט זה בחרנו לחרוט על קברך ונדמה כאילו נכתב עלייך…
לעתים אני אומרת לעצמי, שטוב לך שאת נחה לך עתה ואינך כואבת יותר מותם של אנשים צעירים. כי בארץ שלנו, ארץ אוכל צעיריה, רבים הימים בהם נופלים, נפגעים, נרצחים אנשים צעירים שלא הספיקו לחיות את חייהם. כל אחד ואחד מהם החזיר אותך שוב ושוב לאסון הפרטי שלך, למותו של אהוד. שוב לא תבשרי לי בביקורי אצלך על אסון חדש ששמעת זה עתה בחדשות ומי כמוך יודע מה עובר על בני המשפחה…
זיכרונות עם יונה – רחל לוריא
בבואי לקיבוץ הכרתי את יונה. יונה צעירה, תוססת, מלאת חיים ועניין בכול. יונה בעלת שיער יפיפה הגולש על כתפיה, פנים יפים ועיניים ערות מאוד, גדולות ורואות הכול: את יפי הנוף, את הטבע, את האדם. יונה בעלת הלב החם והאוהב, אך היודעת גם ללחום על צדקת דעותיה. הכול היה אצלה בעל חשיבות עליונה ומכאן – גם דחוף ביותר. כך בחיי חברה, בעבודה, בפוליטיקה, בחינוך, בארץ ובעולם. היא היתה משוכנעת בצדקת השקפותיה וכאשר רבים עברו משבר אמונה, אכזבות וחוסר בהירות בהשקפתם הפוליטית, נצמדה יונה לדרכה הברורה לה מאוד. היא בחרה בדרך השמאל המהפכנית, אך גם ציונית ברורה. וכל כך משוכנעת היתה בדרכה שהיתה מדביקה אחרים באמונותיה.
כאשר הגיעו סיפורי זוועות מלה”ע השנייה היתה יונה דרוכה כל כולה להשיג ידיעות מאמה ומאחיה בפולין, אולי תמצא דרך לעזור להם. היא ידעה לשתף את כולם בדאגותיה וכך קרה שכשהתקבלה ידיעה מאמה, התרגשנו יחד איתה והיינו שותפים לחרדתה, כאילו הכרנו אותם מקרוב. ואכן, דרך סיפוריה, הכרנו את בני משפחתה…
יונה האמינה שברצונה העז ובהתלהבותה תוכל להשפיע על הזולת…
ליבה של יונה היה פתוח לכל איש או ילד וכאשר התגייסה לעזרתו, היתה דעתה נחושה ללחום בכל ליבה החם והסוער למען צדק הנפגע. היא לא ידעה פשרות, שאפה להשיג הכול ולכן לא קלים היו חייה ולא פעם התהוו ניגודים.
תכונה זו הביאה אותה למקצוע של חינוך מיוחד שמטרתו לסייע לילדים מתקשים וסובלים. כאן פיתחה יונה דרך מקורית משלה שהתבססה בעיקר על מסירות, חום לב ורצון עז להבין ולעזור…
מדברי זאב שדמי:
… יונה היתה חברה בקן תל אביב ועם תום לימודיה החליטה ללכת ללמוד בבי”ס לאחיות בירושלים. בזמן הזה דרשנו מחברינו להפסיק את הלימודים וללכת להגשים בקיבוץ. כמעט הוצאנו אותה מהקיבוץ. יצחק חרותי ממרחביה, שהיה אז מדריך בקן, שכנע אותנו לא לעשות זאת וכך נשארה יונה בקיבוץ. עם העלייה על הקרקע היתה יונה הפוסקת בכל ענייני הבריאות והיו לנו הרבה מחלות, קדחת והרעלות … יונה טיפלה בכולנו במסירות ובדאגה אין קץ במשך חמישים שנה …