(20/12/1922 – 20/08/2015) ( א טבת תרפ”ג – ה אלול תשע”ה )
יוסף אפרתי 20.12.1922 א’ טבת תרפ”ג – 20.08.2015 ה’ אלול תשע”ה
יוסף אפרתי נולד בעיירה יהודית טיפוסית בשם מזריץ’. בעיירה זו חי “המגיד ממזריץ'” הוא ר’ דוב בר, תלמידו של הבעש”ט ומייסד תנועת החסידות.
להוריו, אפרים וחיה זילברשטיין, נולדו שבעה ילדים. יוסף היה בן הזקונים. ילדותו היתה טובה ונעוריו תוססים ופעילים, עד פרוץ המלחמה. בן ארבע התחיל ללמוד ב”חדר” ומשקם בית הספר “תרבות” עבר ללמוד שם. הלימודים היו בעברית ויוסף למד גם בשיעורים פרטיים לימודי דת, חומש, גמרא, תנ”ך ומשניות.
עם סיום לימודיו החל ללמוד טכנאות שיניים אצל אחיו, זאב. הכסף שחסך מעבודה זו עזר לו לצאת להכשרה של קיבוץ “בחזית” בראדום.
פרוץ מלחמת העולם השנייה בישר את סופו של קן השומר הצעיר ובוגרי הקן ירדו למחתרת.
יוסף הגיע חזרה לבית הוריו לאחר כמה ימי הליכה, בחושך, ללא דעת מה צופן העתיד. כאשר הצבא האדום נכנס למזריץ’ התעוררו תקוות חדשות בקרב היהודים, אך יוסף נקרא יום-יום לחקירה בגלל היותו חבר התנועה ולכן חיפש ומצא עבודה במחנה שבויים בעיירה נידחת, רחוק מהבית, בגבול רוסיה הלבנה כמנהל חשבונות.
באפריל 1941 קיבל יוסף צו גיוס. יחד אתו היה ערב רב של חיילים וביניהם יהודים בודדים. ידיעת השפה הרוסית עזרה לו מאוד להשתלב בחבורה זו.
עם פרוץ מלחמת גרמניה – רוסיה נדדו יחידות הצבא להרי אורל הקפואים במטרה להקים במקום מפעל גדול לייצור גרפית.
בשנת 1945 עם תום המלחמה חזר יוסף לפולין וגילה כי כל משפחתו הושמדה, למעט אח ואחות שעלו ארצה לפני המלחמה.
בשנתיים שלאחר מכן היה יוסף עסוק בחיפוש יהודים ניצולים ובהגשת עזרה להם לקראת עלייתם לישראל במסגרת תנועת השומר הצעיר שהוקמה מחדש.
בשנת 1948 הגיע יוסף לאחותו בקיבוץ מענית, בעלייה ד’, באנייה קדמה. יומיים אחרי זה הוא הגיע לקיבוצו, תל עמל. הפגישה עם חבריו והרושם שעשה עליו הקיבוץ יחד עם חום העמק אותתו לו שהנה הגיע הביתה.
עבודתו הראשונה היתה במדגה. לאחר מכן גויס יוסף לצה”ל ועם שחרורו חזר לענף הלול. שנים רבות היה יוסף פעיל בתנועה במחלקה לכלכלה ובמפ”ם ומילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ. שלוש פעמים היה מזכיר קיבוץ, רכז ועדת מינויים וכוח אדם, מנהל מפעל מתכת ורכז ועדת תרבות. בשנותיו האחרונות הצטרף יוסף לצוות הארכיון ותרם גם שם תרומה חשובה.
יוסף אהב מאוד את חיי הקיבוץ. הוא בנה בו בית יחד עם אשתו, פרידה ושתי בנותיה. הנה קטע מדבריו: “חיי עברו עלי כחוט השני מילדות טובה, נעורים תוססים ובגרות בחברה הקיבוצית בה רציתי לחיות. למרות מלחמת העולם שהביאה לנו את השואה הנוראה ואת השמדת בני משפחתי, למרות שנשארנו אחרונים ובודדים, ידענו, אנו החיים, למצוא את הדרך ולהגיע למחוז חפצנו. גם בחשכת הרי אורל לא שכחתי את הדרך שחלמתי עליה. בהיותי בתל עמל מלאתי תפקידים נדרשים לקיום חברה יציבה ויוצרת. חיי היו מלאי תוכן. תרמתי את תרומתי הצנועה לחברה”.
ב- 1959 שינה יוסף את שם משפחתו מזילברשטיין לאפרתי, להנציח בו את שם אביו.
יוסף הותיר אחריו בנות, נכדים ונינים.
יהי זכרו ברוך!
