(16/08/1910 – 15/02/1995) ( יא אב תר”ע – טו אדר תשנ”ה )

דבורה לבית הלפרין-ברומברג נולדה בעיירה חודורוב בגליציה המזרחית, פולין להוריה דוד ומינה. ההורים התפרנסו מחנות לתכשיטים ושעונים. בת 13 התייתמה דבורה מאביה. האם האלמנה המשיכה לעבוד בחנות ונעזרה בילדיה הגדולים. במשפחה היו שני בנים ושלוש בנות.
דבורה למדה בבי”ס פולני וסבלה מגילויי אנטישמיות שם. כבר אז החליטה לעלות לארץ. היא לא השתייכה לתנועת נוער ולמדה עברית באופן פרטי. בגיל 16 יצאה להכשרה בנדבורנה שם סידרו לה רישיון עלייה והיא עלתה ארצה בת 19 בשנת 1929. היא התקבלה לביה”ס החקלאי של חנה מייזל בתל אביב מתוך שאיפתה ללמוד חקלאות. בסוף ימי המאורעות של 1929 נשלחה דבורה כמומחית לתזונה לביה”ח עפולה, שם הרוויחה לא רע ויכלה לחסוך כסף כדי להעלות את אימה ארצה. אחר כך הקימה את בית ההבראה לעובדי “הסנה” ברמת רחל וב- 1935 הצליחה להעלות ארצה את כל משפחתה מלבד אחותה, רייזל שנספתה בשואה. המשפחה עברה לירושלים ודבורה ניהלה מטבח גדול של ויצ”ו. האח הצעיר, משה, נפל במלחמת השחרור בלטרון.
בינתיים הכירה דבורה את יעקב גלזר שהיה מוכר לה עוד מימי העיירה והם קשרו קשרי משפחה. יעקב היה חבר קיבוץ תל עמל ודבורה באה בעקבותיו באפריל 1940. בשנת 1942 נולדה בתם הבכורה והשמחה רבה. אחר כך בא לעולם בנם ובעודו תינוק התרגשה על היישוב “השבת השחורה” – 29 ביוני 1946. יעקב, שהיה נהג משאית העלה עשרות חברים ונסע אתם לתל יוסף. החיילים הבריטים ירו בו ובחברו טוביה ארטל שישב לידו. שניהם נהרגו.
דבורה התאלמנה אך המשיכה לגדל את שני ילדיה במסירות ובאהבה. היא המשיכה לעבוד כרגיל, ניהלה את מטבח הילדים של הקיבוץ ושל המוסד החינוכי “גלבוע”. זמן מה גם ניהלה את המסעדה בסחנה.
ברבות הימים התמלא ביתה של דבורה בשמחת נכדים. דבורה נאבקה בשנותיה האחרונות במחלות שונות ונאלצה להיות צמודה ל”בית הבריאות” של הקיבוץ.
יהי זכרה ברוך!