(20/10/1916 – 01/08/1993) ( כג תשרי תרע”ז – יד אב תשנ”ג )

צבי (מריאן) נולד להוריו חיה וחיים בעיר סוסנוביץ’, פולין ולהם חמישה בנים ובת אחת. ההורים ושלושה בנים נספו בשואה ונשארו מריאן, גרשון ואהרון. הבית היה מסורתי – ציוני. מריאן למד ב”חדר” ואחרי כן בבי”ס עממי פולני וזמן מה למד בבי”ס מקצועי למתכת. בימי נעוריו עבד בעיר במסגרות ואינסטלציה ובבית חרושת גדול בעיר. בשנת 1927 הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה פעיל בקן בתחומי החברה והתרבות. ביוני 1938 יצא עם חברתו, רבקה, להכשרה בראדום. גם כאן היה פעיל ונאמן. הוא הצטיין בקולו היפה שנשמע היטב בשירת החברה.
עם פלישת הגרמנים לפולין התפזר הקיבוץ והחלו הנדודים מזרחה לכיוון וילנה, אל הריכוז השומרי. משם יצאו מריאן ורבקה לפוניבז’ שם שהו כשנה וחצי. עם פלישת הגרמנים לרוסיה הם יצאו לעבר הגבול הסובייטי תוך תלאות, בדרכים מופצצות עד לאסיה התיכונה, שם עברו מקומות רבים. בכל מקום התבלט מריאן כבעל מקצוע מעולה. עם גמר המלחמה יצאו רבקה ומריאן לעבר פולין, כדי להגיע משם לארץ ישראל. אולם שם, בפולין, נוכחו לדעת על זוועות השואה שפקדה את העם היהודי ובעקבותיה אבדן משפחתם. הם הצטרפו מיד לארגון “הבריחה” והשתתפו בארגון נוער לקראת יציאה לארץ. ביוני 1946 יצא כל אחד מהם לחוד באניית מעפילים ומריאן הגיע לקיבוץ תל עמל, לאחר שנכלא ע”י הבריטים במחנה עתלית. בבואו לקיבוץ התברר לו שרבקה עברה לידה עם ולד מת. דבר זה העיב על תחילת חייהם בארץ. לאחר זמן נולדו להם שני ילדים בריאים: חיה ושלמה. המשפחה מצאה בית טוב בקיבוץ. מריאן בידי הזהב שלו תרם לקיבוץ בעבודתו במסגריה ובמפעל מתכת. יותר מאוחר שימש כאחראי להפעלת המכבסה של הקיבוץ ובכל אשר פנה היה מוכן תמיד לעזור לכולם. במשך השנים הקימה בתם, חיה משפחה יפה ומאושרת ושלמה הגשים את חלומו והיה לטייס בחיל האוויר. הוא נשא לאשה את רחל, חברת נעוריו מקיבוץ מסילות ונולדו להם שתי בנות.
לפתע קרה אסון והבן שלמה נפל בתאונת מסוק באימונים ומאז חרב עולמם של רבקה ומריאן והם לא יכלו להתאושש. רבקה חלתה במחלה קשה ואחרי סבל רב היא נפטרה. מריאן המשיך לחיות עם השכול הכפול ומאן להתנחם, על אף התמיכה הרבה של המשפחה והקיבוץ.
למריאן נולדו נכדים רבים. הוא חלה במחלה ממארת ונפטר ממנה.
תהא נשמתו צרורה בצרור חיינו!