(23/03/1918 – 24/02/1999) ( י ניסן תרע”ח – ח אדר תשנ”ט )

יחזקאל היה אחד החברים בינינו שהמלחמה חרתה והשאירה בו צלקות עמוקות למשך כל החיים. קשה להבין איך שרד והמשיך. הוא לא זכה להיות כמו רוב חבריו, שעברו את המלחמה בבריה”מ ולמרות שהיו במאבק מתמיד על הישרדות, רעבו ללחם וסבלו מרדיפות, בכל זאת המשיכו לחיות רחוק מהחיה הנאצית.
יחזקאל נולד בשנת 1918 וכשאר חבריו הצטרף לתנועת השומר הצעיר בעירו, מלאבה ואף עבר להכשרה ברובנה עם קיבוץ “במנהרה”. בפרוץ מלה”ע השנייה הגיע עם חבריו לריכוז בעיירה אוקומרגה ואז גויס יחזקאל לצבא הפולני. באביב 1944 עם התקדמות הצבא האדום ונסיגת הגרמנים, הוא הגיע לעיר לובלין שנכבשה בסערה והיה בין הראשונים שלנגד עיניהם התגלתה הזוועה במחנה ההשמדה מיידנך. הקרמטוריום עדיין מלא גוויות ובצריפים שלדי אדם, שברי דמויות אדם, אשר כמעט אי אפשר היה להצילם.
אחר כך נשלח לפראגה, הפרוור המזרחי של ורשה. במעבר דרך נהר הוויסלה הופצצו קשה ובדרך נס הגיעו לחוף. שם הם מצאו בית ובו בונקר בו התחפרו ארבעה ימים עד שנתגלו על ידי הגרמנים שזיהו אותם כבוגדים. מנת חלקם היתה מכות רצח וחקירות קשות. יחזקאל היה היחידי ביניהם שנשאר בחיים, לאחר שעמד על דעתו שהוא פולני בשם הנריך פרלובסקי. הוא אמנם נחשד כיהודי אך מפאת הספק נלקח למחנה שבויים פולני. שם החלו מחדש חקירות, מכות ועינויים. לא פעם חשב שהוא כבר אינו בין החיים. אחר כך היו תהלוכות המוות הידועות לשמצה כשהן מלוות באנשי ס.ס. ליטאים. הודות לאחד השבויים הרוסיים שלקח פיקוד, התגברו השבויים על שומריהם והרגום. שוב נמשכו התלאות והנדודים בתוך מערבולת המלחמה עד שפגשו בטנקים צרפתים בגבול שוויץ. לפתע ראה יחזקאל חיילים עם מגן דוד על הזרוע. היו אלה כמובן חיילי הבריגדה. הוא לא האמין למראה עיניו.
כך הגיע יחזקאל ארצה ביום הולדתו ה- 28, מרץ 1946. כאן, בקיבוץ החלו חיים חדשים. כאן הוא פגש את חיה’לה, רעייתו לעתיד שהיתה בין הפרטיזנים והגיעה לארץ באנייה “אקסודוס”. יחזקאל וחיה’לה התחתנו ושפרה, בתה של חיה’לה, היתה לבת לו. יחזקאל עבד באריזת ענבים בכרם והתגלה כעובד דייקן וחרוץ. כעבור שנים עבר לעבוד במעגלה במחסן הבגדים ותמיד הוציא תחת ידיו עבודה מושלמת.
אולם, אסון כבד פקד את המשפחה, כאשר הנכדה האהובה, ענת, נפטרה אחרי מחלה קשה ממושכת. אחר כך הלכה לעולמה גם חיה’לה לאחר סבל רב. שפרה ומשפחתה שמרו אמונים ליחזקאל.
היו לו, ליחזקאל הרבה שנות סבל וצער והיו שנים מעטות בהן נהנה מנחת. חיה’לה ושפרה היו קרן האור שלו. לאחר מותן הוא הלך והסתגר יותר ויותר והתמלא מרירות והרגשת בדידות. בריאותו הלכה והתדרדרה והוא עבר לבית הבריאות. שבועיים לפני מותו התבשר על הולדת הנינה, שקד.
נזכור את יחזקאל כאדם ישר דרך. יהי זכרו ברוך עמנו וצרור בצרור החיים.