(23/09/1958 – 21/03/2002) ( ט תשרי תשי”ט – ט אדר תשס”ב )

נולד בתל אביב בערב יום כיפור כבן בכור להוריו נינה ויוסי. אח לענת.
בימי התיכון למד בביה”ס המקצועי “שבח”, שם פיתח מיומנויות רבות ותגונת כפיים, מתוכן יצא נלהב ליצור, לפתח ולממש רעיונות. אלו היו גם ימים של פעילות ספורטיבית מגוונת ובעיקר בכדורסל.
יותר מכל אהב דודי את הים הפתוח ובכל הזדמנות היה שם, לפני כל פעילות ובסיומה, עם חברים ולבד, רק דודי וגלי הים המחיים את נפשו התוססת.
בן 17 פגש במירי ומאז לא נפרדו.
דודי התגייס לצה”ל חדור התלהבות ופטריוטיות והלך לקורס חובלים. פציעה מיותרת קיצרה את תקופת השירות. הוא עבר ליחידת נ”מ של חיל האוויר כאיש אחזקה. חברתו, מירי, שבחרה גם היא במקצוע טכני שירתה לידו. בני 19 נישאו דודי ומירי ונולדו שלושת ילדיהם: זיו, הדר וחן.
בשנת 1988 השתחרר דודי מהצבא ועבר עם מירי ושלושת ילדיהם לקיבוץ ניר דוד. דודי אהב את החיים ואת משפחתו. ערכי החיים הגבוהים שמתוכם צמח – מסירות, נאמנות ואכפתיות, היו כנר לרגליו ולאורם פעל בכל רגע. דאגתו לזולת הדירה שינה מעיניו, הכאיבה ללבו הרגיש והכעיסה אותו כשלא הבינו את כוונותיו הטהורות.
דודי למד חשמלאות מעשית במדרשת רופין. הוא עבד בקיבוץ בלול, בנירעותק ובמפעל מתכת. הקים יחד עם חברים את חברת “ניר-דווידאו” לתאורה ולהגברה והיה פעיל בתחומים רבים בקיבוץ. בשנת 1997 פנה אליו מנהל נירעותק בהצעה לתפקיד ממונה הבטיחות של המפעל. דודי יצא לקורס בטיחות וגהות ובמשך הזמן הרחיב את עבודתו זו למקומות שמחוץ לקיבוץ. דודי היה איש של עשייה רבה ומגוונת ואדם בעל עקרונות שלא התפשר עליהם. ישיר בדיבורו ותובע מסביבתו כמו מעצמו ולכן קשה היה להכיר את מניעיו ותכונותיו הייחודיים.
דודי, הזהיר באדם, שתמיד ידע לצפות סכנות ולהימנע מהן, לא יכול היה להימנע מסכנה שאיימה עליו ובן רגע לקחה את חייו.
הוא נהרג בתאונת דרכים בצהרי יום גשום של סוף החורף בצומת יזרעאל. הותיר אחריו אישה אוהבת, שלושה ילדים בוגרים וגעגוע אחד גדול, חלל שלא יתמלא.
יהי זכרו ברוך!