נולד 01.01.1937 – י”ח טבת תרצ”ז נפטר 26.05.2021 ט”ו סיוון תשפ”א

דן בלכר – זכרונות
(האזינה בהתפעלות ורשמה: דגנית פרג, 5.5.2020)

איך הגעת לקיבוץ?

באתי באנייה עם גרעין גדול של עולים מארגנטינה בשנת 1956. בשנים האלה באו הרבה גרעינים חלוציים לארץ מהרבה תנועות נוער. הייתי בגרעין למסילות של השומר הצעיר. הייתי במסילות ואז הכרתי את רחל. היא באה אלי למסילות ולאחר תקופה קצרה החלטנו לעבור לניר דוד. בניר דוד עבדתי בבקר. הייתי מבסוט. בתקופה ההיא עוד משקים הקימו עדרים. היה לי ניסיון מהבית בגידול בקר וגם הייתי בהכשרה של השומר הצעיר בארגנטינה.
בבקר עבדנו עמוס ציפורי, שעבר אחר כך לשדה נחום, ואיתן שריבר, שהגיע מקיבוץ עין המפרץ והיה לו ניסיון בעבודה ברפת משם. הייתה גם בחורה שעבדה איתנו: נעמה שפירא. יצאנו כל בוקר עם העדר לגלבוע. היו לנו ארבעה סוסים לעבודה. זו הייתה תקופה אחרת. גם אהרון זלוטניצקי (מההשלמה הפולנית)  עבד איתנו עד שהייתה לו איזו בעיית בריאות.

האורווה של הסוסים הייתה איפה שהיו הרפתות. [מצביע לכיוון השכונה של שאול ביכובסקי] פה הייתה ההאבסה. כשהעגלים נולדו הפרידו בין עגלים לבשר ועגלות לחלב. אז החליטו איזה עגל כדאי לגדל לבשר. כשהעגלים היו מתחילים לעלות במשקל היו מפרידים אותם מהאימהות, ואחרי תשעה-עשרה חודשים מכרנו אותם לשוק. הסוחרים הגיעו עד לפה.

לעבוד בבקר זה היה עבורי דבר גדול מאוד. במיוחד בשבילי, שבאתי מארגנטינה. גידול של בקר וכבשים חייב להצליח, אם לא – זה קשה מאוד. אותו רגע שמכרנו את העדר זה כאב לי מאוד. אנחנו עוד מהדור שהאמין בחקלאות, באידיאלים, כמו המייסדים של הקיבוץ. כשנולד מפעל המתכת הצעירים אמרו: “מה, לעלות על סוס וללכת יום שלם לגלבוע???” מצד שני אם לא היו הולכים על תעשיה לא היינו קיבוץ כזה היום. בזכות המפעלים הפכנו לקיבוץ רציני. גם אני עבדתי בסופו של דבר במפעל מתכת.

רחל הייתה מהגרעין האיטלקי. אמנם לא הייתה חניכת תנועה אבל עלתה עם החברים לארץ. הייתה בחורה מאוד פופולרית. רחל הייתה בחורה נהדרת. התחתנתי איתה בתקופה שלא היו “משחקים”. היו לנו יחסים נפלאים. (איטליה וארגנטינה זה אותו דבר. חמישים אחוז מהאוכלוסייה בארגנטינה הגיעה מאיטליה.)

אין לי שום תסביכים. אני מבסוט בקיבוץ. אם לא הייתי מרגיש טוב, לא הייתי נשאר. מהר מאוד התאהבתי בהר הגלבוע. כל הילדים שלי נולדו פה: אלדר, עילית  ואורנה.