(15/12/1917 – 28/09/1988) ( ל כסלו תרע”ח – יז תשרי תשמ”ט )

רבקה נולדה בעיר סוסנוביץ’ בפולין להוריה מתלה ויצחק גוטמן. האב נפטר כאשר אמה היתה בהריון ובהיותה בת חמש נפטרה גם האם ונשארו עשרה ילדים ללא אם, כאשר רבקה היתה הצעירה ביניהם. האח הגדול, שלמה, גידל את כל הילדים. ביתם היה בית חם ומסודר והיו בו הרבה נכדים. אחת הנכדות היתה בת גילה של רבקה. האח שלמה ושש אחיות נספו בשואה.
כאשר רבקה סיימה את ביה”ס היסודי היא יצאה לעבוד כתופרת. לשם כך היא היתה נוסעת יומיום לעיר השכנה קטוביץ’. לאחר העבודה היתה מגיעה לקן השומר הצעיר שם היתה פעילה ושימשה בין היתר כספרנית. בבוא שעתה לצאת להכשרה עם קיבוץ “בחזית” התחילו בעיות בבית. המשפחה התנגדה אך רבקה עמדה על דעתה וב- 1938 הצטרפה להכשרה בראדום יחד עם בן זוגה, מריאן. בקיבוץ היתה אקונומית. עם פרוץ המלחמה עזבו חברי הקיבוץ את ראדום ורבקה פנתה מזרחה לרובנו ואחרי כן לווילנה, שם התארגן ריכוז שומרי גדול. משם עברו חברי הקבוצה לפוניבז’. עם פרוץ מלחמת גרמניה-בריה”מ ברחו תחת ההפצצות לכיוון מזרח, לאסיה התיכונה, שם התמקמו החברים ב”ג’ומה” ליד סמרקנד. כאן הפכה רבקה לאם בית של בית יתומים והיא טיפלה בהם באהבה ובמסירות. בכל התלאות, בכל מקום ובכל זמן יחד עם מריאן, חברה לחיים. עם סיום המלחמה ולאחר תקופת סבל ממושכת החלו הנדודים בחזרה לפולין ומשם לאיטליה. ב- 1946 עלו רבקה ומריאן בעליה ב’ באנייה דב הוז (לה ספציה). תחילה היו בעין המפרץ ומשם עברו לתל עמל. כאן הקימו את ביתם המשפחתי ונולדו שני ילדיהם, חיה ושלמה.
הילדים גדלו, נישאו ונולדו להם ילדים, אך הנה קרה אסון כבד, שלמה, שהיה קצין בחיל האוויר, נפל בתאונת מסוק. האסון נתן אותותיו הקשים במשפחה. רבקה חלתה ולאט, לאט עזבוה כוחותיה. לא הועיל הטיפול המסור של מריאן ודאגת הקיבוץ כולו, רבקה נפטרה משברון הלב.
יהי זכרה ברוך!