(26/11/1916 – 28/03/2004) ( א כסלו תרע”ז – ו ניסן תשס”ד )

מרים נולדה בגרמניה ב- 1916, באמצע מלחמת העולם הראשונה. היא היתה הבת השלישית מבין חמישה אחים. אביה נפטר ב- 1919 ואמה גידלה לבדה את הילדים ונישאה פעם נוספת. המשפחה היתה מסורתית.
יקי פגש את מרים בשנת 1936 בהכשרה ליד המבורג ומאז צעדו יחדיו. באותה תקופה מרים עבדה אצל משפחה דרום אפריקאית שמאוד אהבה אותה. ב- 1937 הגיע תורם של מרים ויקי לעלות לארץ. בהכשרה התקבלה החלטה ששמונה חברים ילכו יחד לקיבוץ של השומר הצעיר. הם נבחרו להיות הזוג השני שקיבל בתחילת 1938 סרטיפיקט לעלייה.
בפברואר 1938 הם התחתנו וקיבלו היתר עלייה. ההחלטה לעלות ולהתיישב בקיבוץ תל עמל היתה מורכבת משום ששליחים מהארץ, כמו ארתור בן ישראל מבית אלפא ומרדכי אורן ממזרע ומשה ציפורי משריד, נלחמו שהעולים מגרמניה יגשימו בקיבוציהם. קיבוצים אלה קלטו כבר חלק מחברי ההכשרה לאחר ששר הפנים הבריטי שילם כסף רב לעלייה זו.
ההחלטה על תל עמל נפלה, כנראה, מתוך הצורך להכיר ולהתמודד עם מציאות חדשה, תקופת המאורעות, הקמת חומה ומגדל ומקום שיש בו קרקע ליצור. התנאים היו קשים ובני הזוג שוכנו בבית הקומתיים בקומה העליונה.
בתחילת שנותיה בקיבוץ מרים עבדה בעבודות חקלאות: עבודה במכבש גן הירק. החום הכבד והאבק היו קשים מנשוא.
כאשר נולד הבן הבכור, אמנון, התמסרה לו מרים ולאחר כמה חודשים חזרה לגן הירק. אחר כך נולדו עוד שני ילדים: גבי ורחל.
מרים אהבה את העבודה והאמינה שהיא כוח מרפא, זאת הנחילה לילדיה. בקיבוץ עבדה במטבח הדיאטה ובמחסן המוסד, שם עבדה שנים רבות.
חייה של מרים היו שזורים בחייו של יקי, בעלה, אותו העריכה וכיבדה. היה ביניהם קשר מיוחד שנתן לשניהם כוח ליצור ולבנות את משפחתם.
כזאת היתה מרים. היא נפטרה בשקט ובמכאוב, מפויסת עם חייה. יהי זכרה ברוך!