(25/07/1920 – 18/02/2005) ( י אב תר”פ – ט אדרא תשס”ה )

חייקה קלס – נתיב חייה

חייקה נולדה ב- 25.7.1920 בעיר ברנוביץ’ שבמזרח פולין. הבת הבכורה של אריה-לייב זרניצקי וחנה לבית זבלוצקי. להוריה נולדו עוד ארבעה ילדים: אליעזר, פשקה, זרח וזליג. ביתם גבל בישיבת ברנוביץ’ המפורסמת בעולם החרדי.

לאביה היו כמה וכמה סוסים ועסק בהובלות למרחקים. הפרנסה היתה אמנם מצויה, אבל צריך היה קשה לעמול להבטחת קיומם וחינוכם של חמישה ילדים.

חייקה ביקרה בבית הספר העממי “שלובסקי”. ב- 1929 נכנסה לקן השומר הצעיר והתחבבה מאוד על בני קבוצתה. במיוחד שבה את ליבם קול הזמיר הנעים שלה. כמקובל אז, היה לא רפרטואר כמעט קבוע של כעשרה שירים שהיתה שרה באספות הגדוד.

ב- 1936 הכירה את שלמה כגימנזיסט שהגיע מהפריפריה ללמוד בגימנסיה.

ב- 1938 יצאה חייקה להכשרה לעיר רובנה במסגרת קיבוץ “במנהרה”. שם הם נפגשו מחדש.

ב- 1939 בהתנפל גרמניה הנאצית על פולין היה שהתה ברובנה, לאן שהגיעו מאות שומרים ממערב פולין וביניהם רוב חברי “בחזית”.

עם כניסת הצבא האדום למזרח פולין החלו חברי הקבוצה לתור אחר מוצא לבריחה מעבר לגבולות הארץ הסובייטים. שלמה וחייקה ומוטקה ירדו דרומה לכיוון הגבול הרומני והם הובילו חוליות חלוצים לנקודה שעל הגבול, הורודנקה, שם חיכה שלמה לבאים.

לימים השתלבה חייקה כקשרית בפעילות המחתרת השומרית במשטר הסובייטי ועמסה על גופה בחן ובקלילות את הדפים המודפסים עברית, למסע ברכבות ולהפצה בין קני התנועה.

בקיץ 1940 החלה להתנהל בעיתונות הסובייטית הסתה פרועה נגד רומניה. שלמה שלח לחייקה מברק לבית הוריה בברנוביץ’ ובו דרישה להגיע ללבוב. הם הדרימו והגיעו לצ’רנוביץ’ אך הגבול היה סגור כמעט הרמטית. לאחר שהחליטו לצאת בכל זאת נתפסו ליד הגבול ונאסרו. לאחר חודשיים שוחררו וחזרו ללבוב.

ב- 7.11.1940 קרתה מפולת בלבוב. כמה חברים מרכזיים וחניכי תנועה נעצרו, נאסרו ונשפטו. נעשו ניסיונות גדולים לשחררם וחייקה המשיכה בנסיעותיה לערים השונות ועד לריכוז וילנה הגיעה.

22.6.1941 – הנאצים התנפלו על בריה”מ. קבוצת שומרים התכנסה בדירתה של חייקה ובתמימות דעים יצאו למזרח אל תוככי בריה”מ.

התארגנה פעילות תנועתית ענפה תוך כדי נדודים ממקום למקום, החלפת זהויות וחיפוש אחר פת לחם.

בסוף קיץ 1944 חזרו שלמה ובן מאירי לפולין וחייקה נשארה עם מטלא רובינשטיין מאחור. לאחר שנה יצאה סוף, סוף מבוכרה והצטרפה לשלמה שהיה כבר ברומא.

בשלהי 1946, לאחר שנה של פעילות בבית ילדים, הגיעה ההזדמנות לעלות ארצה, בזהות בדויה, כמובן. חייקה ושלמה לצידה הגיעו לתל עמל למחרת יום כיפור תש”ו.

קשים היו הימים הראשונים וההסתגלות לעבודה המפרכת: גן הירק, עישוב ומטבח בחום העמק.

לחייקה היו 4 לידות – ולא הסתייע. ב- 1958 יצאה חייקה עם כל משפחתה לשליחות בארגנטינה שם היתה לה הזדמנות לפוש קמעא לאחר אסון חיימי.

היתה בחייקה נכונות תמידית לעזור לזולת במצוקה.

בשנים האחרונות הדרדר מצב בריאותה. למודת סבל כרעה-נפלה מזיהום חמור ונפטרה.

יהי זכרה ברוך!