(20/12/1913 – 07/03/2012) ( כא כסלו תרע”ד – יג אדר תשע”ב )

דברים לדמותו של זאב שדמי מפי תמרי:
אבא נולד לפני 98 שנים וקצת ברוסיה. בן בכור לאחיותיו, טובה ויהודית. אביו נעלם בצבא רוסיה. ב- 1920, בן שבע, עלה לארץ עם אמו, דודתו ואחיותיו. המשפחה התמקמה בחיפה התחתית. אבא למד בבית הספר העממי היחיד שהיה.
כשהיה בכיתה ז’ הוקם קן השומר הצעיר הראשון. הם היו כשבעה חניכים ומיד צירפו את האחים הצעירים. בסיום כיתה ז’ עבר למקווה ישראל ולמד אצל יהושע מרגולין. הוא היה צעיר מכולם בשנה אך הוכיח שהוא רציני על ידי עבודתו הטובה בסוסים וברפת. וכך גם שילם את שכר הלימוד. מכיוון שסיים שנה לפני חבריו, הצטרף לקיבוץ עין החורש בחדרה ועבד בפרדס.
בתקופה זו הם נהגו לטייל ברגל מחדרה עד נתניה. ב- 1932 הוקם הגרעין הישראלי הראשון שהתיישב בבית הקברות בנחלת יצחק. הם היו בהתחלה כ- 13 חברים, רובם בוגרי מקווה ישראל. אבא היה עגלון ועבד בבנייה בשכונת בורוכוב ובגבעתיים. בתקופה זו הם הצטרפו לפלמ”ח ונקראו “היחידה המעופפת”.
בשנת 1934 נסע עם עוד שלושה חברים לבית אלפא לפדות קרקעות. הם חרשו את אדמות קק”ל מבית אלפא עד בית יוסף. החלקות היו פזורות בין שטחי הערבים ולא פעם היה בסכנת מוות. ב- 1935 הצטרף כל הגרעין לקיבוץ בבית אלפא. אבא עסק בעיקר בהשקיית השדות בעמק ליד בית שאן. תוך כדי עבודתו בין שדות הערבים רכש לו ידידים רבים שמדי פעם הצילו את חייו.
אבא מספר: “ב- 1936 התחילו המאורעות. עוד לא קצרנו וכבר שרפו לנו את השדות. הבריטים אסרו כניסה לשדות, אז עבדתי בקרית חיים ביישור חולות. בינתיים תכננו את הקמת הנקודה. בנר שני של חנוכה תרצ”ו (1936) הוקם קיבוץ ניר דוד בשיטת חומה ומגדל. תפקידי היה להוביל את השיירה ולהראות את הדרך. בזמן הבנייה תפקידי היה להביא מים מהמעין, כי היו שם הרבה ערביות ואני ידעתי להסתדר איתן. בלילה הייתי מאלה שנשארו בחומה. למחרת כבר זרענו חיטה, כ- 500 ד'”.
הערבים העריכו את יושרו ואחריותו של זאב ונתנו לו להיות אחראי על חלוקת המים להשקיית השדות שלהם ושל הקיבוץ. בדשות הוא עבד עם אהרונסון מתחנת הניסיונות, כדי ללמוד ממנו אילו סוגי חיטה מתאימים לעמק וכיצד לשבח את גידולם. תוך למידה והתמדה הענף הגיע להשגים מרשימים, עד 600 ק”ג לדונם. הם התחילו את הכול בעבודת ידיים כמו השכנים הערבים. לאט, לאט הוא הכניס מכונות שהלכו והתפתחו עד לטרקטורים הגדולים של היום.
לאחר המלחמה צוות הפלחה עיבד אדמות בחבל תענך ובדרום הארץ ואבא הכניס צעירים רבים לעבודה וידע לשמור איתם על קשר טוב עד סוף ימיו. עבודת סיקול האבנים אפיינה את כוחו ועקשנותו של אבא לכיבוש שטחים, איסוף האבנים והסלעים, הכנת השדות שיהיו נקיים ויפים לזריעה. תפקידו האחרון היה תיקון צינורות השקייה. הוא התייחס לכך בכובד ראש ובאחריות רבה. בעצם לא הוחלט מתי הוא פורש ומפסיק לעבוד. בגדי העבודה שלו תלויים עד היום על הקולב. הוא הרגיש כחבר שותף בענף והתעניין בכל ואף תרם מניסיונו. כך עבד מעל 50 שנה.
בקיבוץ היה פעיל בעיקר בוועדות משק. בכל שנותיו היה נאמן בכל ליבו לעקרונות הקיבוץ והתקשה לראות את שינויי ההפרטה וכיצד חזונו הולך ואובד. הוא המשיך ללחום על דעותיו והיה משוכנע בצדקתם.
אבא התחתן עם קלרה גרנפלד ונולדה להם הדס. אחר כך התחתן עם אימא רינה ונולדו להם יגאל, תמר ועמיר. כיום יש לאבא 14 נכדים ו- 20 נינים.
כאשר ליבו החל להיחלש ולזייף הוא נכנס לבית בריאות. הוא מעולם לא השלים עם עובדת הזקנה והמחלה.
יהי זכרו ברוך!