שור יוזק (יוסף)

(08/12/1894 – 28/02/1982) ( י כסלו תרנ”ה – ה אדר תשמ”ב )

חיים קשים, סוערים ומגוונים

(יוזק מספר על נתיב חייו)

יוזק שור

8 בדצמבר 1894 – י’ כסלו תרנ”ה

28 בפברואר 1982 – ה’ אדר תשמ”ב

קטעים מתוך ראיון עם יוזק לעיתון בשפה הפולנית “נוביני אי קורייר” nowiny I kurier, המופיע בתל אביב מהתאריך 06.06.1975, אחרי שנתכבד בתעודת הוקרה מטעם “יד ושם” בירושלים ונטע שם עץ על שמו בשדרת “חסידי אומות העולם” (14.04.1975). המראיינת: אננה צ’ביאקובסקה

“… נולדתי בז’שוב (רישא) שם ביליתי את שנות נעורי עד גיל 16 ואחר כך למדתי 4 שנים בווינה בבי”ס לטכנאים.

ב- 1914 הצטרפתי ל”לגיונים” של פילסודסקי (יחידה של פטריוטים פולנים) ונפלתי בשבי האיטלקי. באיטליה עבדתי על אניית סוחר כמכונאי, ספינה אשר שטה בין הנמלים אנקונה וברינדיזי. מהשבי האיטלקי השתחררתי רק בשנת 1921 עם נקב בריאות כפצוע מלחמה.

לדאבוני, בפולין המשוחררת והעצמאית לא מצאתי עבודה וכך, יחד עם ידידי השגתי תעודות הגירה מזויפות כעובד מכרות מקצועי. יצאתי לצרפת כפועל המחפש עבודה. שם, אחרי התלאות הראשונות כפועל במכרה ואחרי שהתגלה להם ש”המומחיות” שלי בתור כורה קרובה לאפס, העבירו את “המהגר הפולני” לבתי המלאכה של המכרה כעובד במכון הקיטור. שם עבדתי 8 שנים. אחר כך הגעתי לפריז ועבדתי בחברת המכוניות “רנו”.

בשובי לפולין קיבלתי עבודה בצבא, כנשק בחיל החימוש של התותחנים. אחר כך, כשהקימו במושצ’יצֶה (ליד טרנוב) מפעל לדשנים כימיים (“אזוטי”) עברתי לעבוד שם והמשכתי במקום הזה כ- 33 שנים, עד שיצאתי לפנסיה.

בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה הועסקתי כאומן מוסמך במקצועות המתכת. כ- 15 שנים עבדתי ב”מכון התקנים” וגם בהדרכה בבתי ספר מקצועיים.

“הנקודה היהודית” – הרודפת והנרדפת …

גם בחיי המשפחה עברתי חוויות בלתי רגילות ואף מוזרות לפי המושגים של הימים ההם. רצה הגורל (ואף השקפת העולם החופשית והלא דתית של ה”לגיוניסט” לשעבר הוסיפה לכך) שהתאהבתי בנערה יהודיה ונוסף לכך בתו של דיין (עוזר הרב).

זה היה “סקנדל נורא” בעיר. קשה לתאר מה שעבר על שנינו באותה התקופה. וכך נזכר אני בקוריוזים מהמאבק שלנו, מאבק של זוג צעירים על זכותם להיפגש ולבלות ביחד. עזרו לנו בכך ידידיי, מבין החלוצים שהיו בהכשרה בעירנו, שהיו באים לביתו של הדיין האדוק ולוחשים על אוזנה של בתו – ידידתי, שאני מחכה לה במקום זה וזה ובשעה זו וזו.

וקוריוז נוסף: באחד הימים הופיעו בחדרי (בביתו של מהנדס רכבות) שני חסידים יחד עם אביה של חברתי, אדלקה, והציעו לי כל הון ובלבד שאעזוב אותה ואתחתן עם נוצריה …

זה הוציא אותי מהכלים ומתוך כעס הפטרתי: לכו לכם מכאן! ואז נתקף אביה בזעם ורוגז והטיל עלי קללה! …

הדברי התפתחו כפי שהתפתחו אך עם הזמן, כשחותני הזדקן והייתי תומך בו לפרנסתו, היה בא אלינו, נח על הדשא של הבית ומשתעשע עם זוג הכלבים שלנו …

סוף, סוף הייתי “ילד טוב”…

… “הזקן” שלנו היה אדוק מאוד ושמרני. היה עלינו לעמול קשה בכדי לשכנע אותו להכניס רדיו לביתו. אך כשהסברתי לו שברדיו הזה יוכל לשמוע “כל נדרי” מירושלים, הסכים והשלים עם זה …

זכרונות עגומים מתקופת הכיבוש הנאצי

אשתו הראשונה של יוזק, שהיתה, כאמור, מבית יהודי אדוק, הלכה עם כולם לגטו בפקודת הנאצים. יוזק לא חסך מאמצים לדאוג ולעזור כמיטב יכולות בהספקת מזון ומצרכים אחרים. עד שיום אחד הגיע לגיטו ועקבותיה של אשתו נעלמו יחד עם כל הקהילה היהודית שאבדה ואיננה.

כעבור זמן מה, כשהוא נשאר גלמוד וזקוק לעזרה בביתו, זימן הגורל להפגיש את קלרה עם יוזק שנתן לה מחסה כעוזרת בביתו.

עד מהרה נוכחה קלרה לדעת שמצאה אדם בלתי רגיל ביחסו האוהד והמצפוני והתוודתה בפניו שהיא יהודייה נרדפת עם ניירות של נוצריה. יוזק אימץ אותה והבטיח לה שאין לה מה לדאוג. הוא נשא אותה לאשתו (בשם יוזפה סיטקובסקה, ע”פ הניירות שהיו עמה).

וכך נמשכו חייהם המשותפים כ- 40 שנה מתוך רעות נאמנה והבנה עמוקה. רצה הגורל ושניהם הלכו לעולמם תוך חודשיים ימים.

 

התחברות אל האתר
דילוג לתוכן