(09/01/1904 – 26/12/1977) ( כא טבת תרס”ד – טז טבת תשל”ח )

אליהו נולד בעיר פלוצק, פולין להוריו מרים וישראל. המשפחה היתה משפחת פועלים והוא לא זכה להשכלה מעבר לביה”ס העממי. אליהו עבד כפועל מתכת ועם זאת המשיך ללמוד ולקרוא בכוחות עצמו והגיע להשכלה רחבה. בנעוריו הצטרף למחתרת הקומוניסטית והיה למנהיג בעירו. הוא אף נבחר כציר לוועידת הנוער הקומוניסטית בפולין ולוועד המרכזי.
אליהו שירת בחיל הרגלים של הצבא הפולני תוך פעילות קומוניסטית מסוכנת בצבא וסבל מרדיפות השלטון. לא פעם נאסר ונחקר ולבסוף ברח לקנדה. לאחר זמן מה החליט לחזור לפולין. עם פרוץ מלה”ע השנייה והכיבוש הנאצי עזב את עירו ועבר לאזור הסובייטי. הוא נדד יחד עם פליטים יהודים רבים ובקזחסטן נפגש עם חברי השומר הצעיר ומצא מקלט ביניהם. אליהו עבר מהפך אידאולוגי והיה לציוני נלהב וסוציאליסט מאמין.
עם גמר המלחמה הצטרף אליהו לחברים אלה ופעל ב”בריחה” עד עלותו ארצה בספטמבר 1945. הוא הצטרף לגרעין שהלך לעין המפרץ ויחד עם הגרעין עבר לניר דוד באפריל 1946.
אליהו נקלט בקיבוץ וזמן קצר לאחר בואו נשא לאישה את אלה בר, רעייתו. בתם היחידה נולדה ב- 1948.
אליהו היה פעיל בקיבוץ, איש חברה, אוהב אדם וחבר טוב להתרועע. מיום בואו הצטרף לעובדי הלול וניהל את המדגרות. הוא פיתח את הענף ושכלל אותו בשיטות מודרניות. התמסר לעבודתו ללא לאות והגיע לשיאים באחוזי הבקיעה של אפרוחים.
אליהו היה מופת ליושר ולהגינות, דוגמה לאיש עמל ישר ואיש חברה ובעל משפחה. בשנים האחרונות רווה נחת מנכדיו. לאחרונה התרופפה בריאותו אך המשיך לעבוד עד יומו האחרון. הוא לקה בהתקף לב ונפטר.
יהי זכרו ברוך!