תאריך לידה: 22/01/1944 כ”ו טבת תש”ד תאריך פטירה: 26/06/2025 ל’ סיוון תשפ”ה
נולדה בשם שולמית בקיבוץ המעפיל ב-1944, בת ראשונה להורים מיכל ויצחק ארזי שהגיעו מפולין בזמן המלחמה. בגיל שנתיים עברו לניר דוד ומאז רוב חייה גרה כאן.
הייתה ילדת קיבוץ של פעם, עם לינה משותפת, עבודה וחיי קבוצה שהיו חשובים לא פחות מהמשפחה.
כשהייתה בת 5 נולד אחיה ממי, קצת אחר כך הצטרפה למשפחה אסתר בת ה-10, קרובת משפחה ששרדה את המלחמה והגיעה ארצה לבדה, אומצה על ידי מיכל ויצחק והפכה לאחות הגדולה. כששולה הייתה בת 8 נולדה דבורה הצעירה. דבורה ואסתר נפטרו לפני כמה שנים וחסרות מאוד.
אמא למדה בקיבוץ ואחר כך בבית הספר האזורי בבית אלפא, אהבה מאוד לקרוא וללמוד, השלימה בגרות מלאה לאחר התיכון כדי שתוכל ללמוד באוניברסיטה.
בצבא שירתה כפקידה בגולני, בבסיס בן עמי ליד עכו, ושם נפגשו היא ומאיר, אבא שלנו.
לאחר השחרור מהצבא עברה לירושלים ללמוד מדעי החברה באוניברסיטה העברית. גם אבא שלנו למד שם, הם גרו יחד בקרית יובל, למדו, והיא עבדה כמדריכה במעון לנערות. במשך השנים חזרה וסיפרה על התקופה בירושלים, כמה הייתה משמעותית עבורה בכל ההיבטים.
ב-1968 לאחר סיום הלימודים התחתנו ועברו לגור בניר דוד. ב- 1970 נולד אלעד, ולאחר מכן הדס, עירית וניצן.
ב-1989 עברו לחיפה לשלוש שנים וחזרו. היא אמרה שהייתה חייבת גינה, דשא ומרחבים, שמאוד אוהבת עיר אבל לביקור בלבד. בסוף תמיד רצתה לחזור לשקט של הקיבוץ ולטבע.
אמא עבדה כמעט כל השנים בקיבוץ והייתה פעילה בוועדות. עבדה כמטפלת בבתי ילדים, תמחירנית בהנהלת חשבונות. בהמשך חינכה כיתת נעל”ה וכיתה ז-ח בבית הספר האזורי, למדה קורסים והכניסה תקנים של ISO לעבודה הבית ספרית, ניהלה את האירוח הכפרי כשהיה רק קרוואנים וגם כשהתפתח לאתר צימרים. בשנות המחלה של אבא חזרה להנהלת חשבונות. ב- 2008 לאחר שנים ארוכות של מאבק אבא נפטר. זמן לא רב לאחר מכן מונתה לרכזת בריאות ורווחה בקיבוץ, אולי התפקיד בו הרגישה שהיא מביאה לידי ביטוי את היכולות והעניין שלה באופן מיטבי.
הקיבוץ היה חשוב לה מאוד, והיה לה חשוב לפעול כדי לשפר ולקדם אותו להיות מקום שמתנהל באופן אכפתי, הגון ושקול. היא התנדבה בשנים האחרונות כחברת מזכירות בהנאה גדולה ותחושת משמעות אך נאלצה לפרוש כשהתגלה אצלה הסרטן בשנה שעברה, אבל גם לפני שבועיים עוד דיברה בלהט כדי לשכנע להצביע בעד הצעה שחשבה שתיתן לקיבוץ אופק כלכלי לעשרים השנים הבאות, גם כשידעה שעבורה זה כבר לא משנה.
העשייה עבור אחרים ועבור הקהילה מילאה הרבה מזמנה בשנים האחרונות, אם בהתנדבות בגמ”ח ואם בעזרה פרטנית למי שהיה צריך. אמא סיפרה שהיא מרגישה מסופקת ושמחה ביכולתה להשפיע.
חוץ מכל זה היא הייתה גם סבתא. לפני 23 שנים נולדה מיא הנכדה הבכורה ולאחר מכן עוד 12 נכדים ונכדות, שאהבה מאוד והם אותה. היא דאגה לקייטנות סבתא מותאמות לכל גיל וימי כיף למי שרוצה. הבית היה פתוח לכולם והם ידעו ונהנו מזה עד הסוף.
אנחנו מסתכלים אחורה, משתאים ומתפעלים כמה הרבה הספיקה ב- 81 שנותיה, זכתה להיות עטופה בבני משפחה וחברים טובים, ושמחים שזכינו גם אנחנו.
יהי זכרך ברוך
